התפילה – אמצעי לקירבת אלוקים

סידות תפילה

"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא". רבינו בחיי מפרש ":היה ראוי להקדים ולומר "ותהי רבקה עקרה "ואחר כך "ויעתר יצחק לה 'כי עקרה היא ",ומה שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים העיקר ,ולמדנו :שאין הכוונה שתהיה העקרות סיבת התפילה ,שאם כן הסיבה עיקר והתפילה טפל לה .אבל כוונת לשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות ,ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר ,לפיכך הקדים התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו ".כלומר ,אין התפילה אמצעי לרפואה מהעקרות אלא ההיפך הוא הנכון -העקרות היא יסוד זה מודגש היטב בדברי חז"ל בתנחומא:

"למה נתעקרו האימהות ? שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתם .אמר הקב"ה :עשירות הן ,נאות הן אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני ".

הקב"ה יצר את העקרות מסביר המהר"ל (נתיב העבודה א ")

התפילה שמתפלל לפניו כמו עבד שמתפלל לפני אדון שלו על צרכיו אשר הוא מבקש ,ובזה נראה כי האדם צריך לו ,ואם כן שהאדם נתלה בו יתברך –הוא שלו ,שכל אשר נתלה באחד הוא שלו ".כלומר ,התפילה היא פעולה בלב המביאה את האדם להכרה שהוא תלוי לחלוטין בקב"ה ושאין לו שום דבר מעצמו . זה מביא אותו להרגשת שייכות לקב"ה וע"י כך לקירבת אלוקים גדולה .הקב"ה לא צריך את תפילתנו .הטוב השלם הוא עצם הקירבה לקב"ה וההתדבקות בו ית '.ומאהבת ה 'את בניו נתן להם את התפילה שעל ידה ישיגו את הטוב השלם של קרבת אלוקים .קיימת סכנה שהאדם ישקע בעסק צרכי גופו וישכח לחלוטין את צורכי נשמתו .לכן הקב"ה סובב את המציאות באופן שצרכי הגוף (שאותם ודאי לא ישכח )יביאוהו לידי מילוי צורכי הנשמה וזאת ע"י התפילה ,שכאשר מתפלל הוא על מזונו ושאר צרכיו ממלא הוא בזה את צורכי נשמתו ( .הרב חיים אמצעי להביא לתפילה! כדי שיתפללו.ע"י התפילה האדם מתקרב ומתדבק בה'. דרוקמן)