בפרשתנו יעקב אבינו נפטר מאתנו. בני ישראל נשארים לבד במצרים
ונסתמים ענייהם וליבם מן הגלות, ומתחיל להתעורר לו הפחד והחולשה.
חולשה זו באה לידי ביטוי בהתחלת השעבוד של מצרים בישראל, בני
ישראל נאחזים במצרים והופכים להיות תלותיים בהם ומשועבדים
אך לא זו בלבד, גם האחווה הגדולה ששבה לבית משפחת יעקב כאשר
יוסף מתוודע אל אחיו וכולם בוכים איש על צווארו של אחיו – הולכת
ומתערערת. מיד כאשר יעקב נפטר, האחים מרגישים בסכנה גדולה, "לו
ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו". האחים
מקבלים פחד גדול ובטוחים שעכשיו לאחר שאבא נפטר, יוסף ינקום בהם.
הם כל כך בטוחים שהם נאלצים לשקר ולהמציא ליוסף סיפור שאבא
כיצד יוסף מגיב? יוסף בוכה, בוכה שהאחים שלו כל כך לא מבינים אותו,
כל כך לו מאמינים בו, כל כך לא מכירים מיהו באמת. יוסף אפילו לא
צריך לסלוח, הוא בכלל לא כועס!! איך ייתכן?? כיצד זה שיוסף שנעשה לו
התשובה היא שיוסף הוא צדיק. מה הכוונה צדיק, הכוונה שהוא תמיד
עומד לפני ה'. הוא יודע שלא בגלל האחים הוא נזרק לבור, ולא בגלל
האחים הוא עבר את כל הייסורים שעבר עליו. הכול קרה אך ורק בגלל
שזהו רצון ה'. "ויאמר אליהם יוסף, התחת א-לוהים אני? ואתם חשבתם
וודאי שהאחים חטאו, אך זה לא העסק שלו ולא האחריות שלו ל'טפל'
בהם ולחנך אותם, זה העסק של האחים מול ה'. יוסף יודע כי באמת הכול
בהשגחה פרטית מלפני ה', וממילא ברגע שיוסף רואה שהאחים כבר לא
שונאים אותו, כבר לו רואים אותו כ'בעל החלומות' המשוגע, הרי הוא
כולנו בחיי היום יום נתקלים באנשים שפוגעים בנו אם בטעות או בכוונה.
מה הכוח לסלוח? לדעת באמת ובתמים שמה שקרה לנו זה לא בגללו! מה
שקרה לנו קרה מאת ה' והיה צריך לקרות לנו גם בלי קשר למי שפגע בנו.
ע"כ מיד כאשר יש חרטה על החטא קל מאוד לסלוח. אך אם אנו חושבים
שמה שקרה לנו זה בגלל אותו אחד שפגע בנו, אזי מאוד קשה לסלוח.
האמונה הגדולה בכך שה' יתברך מסובב עלינו את כל מה שקורה לנו והכל
מאתו יתברך לטובה, היא נותנת לנו חיים מלאים שמחה אהבה ושלום.
ציווה לפני מותו שיסלח להם על מה שעשו.
עוול כל כך גדול מאחיו לא שומר להם טינה וכעס?
עלי רעה, א-לוהים חשבה לטובה"!
אוהב אותם ודואג להם ולכל חפצם.
שבת שלום. )הרב אלישע וולפסון(